דלג לתוכן העמוד
יצחק רוסנוואסר
טוראי 

יצחק רוסנוואסר

בן ואייזיק
נפל ביום ל' בניסן תש"ח (09/05/1948)
מקום מנוחתו בית העלמין הצבאי חדרה

סיפור חייו

יצחק, בנו של אייזיק, נולד בשנת תרפ"ז (1927) בצ'כוסלובקיה, בעיר אוז'גורוד במחוז קרפטורוס (כיום באוקראינה). גדל והתחנך בעיר הולדתו, מצעירותו היה חניך תנועת "בית"ר".

צ'כוסלובקיה נוצרה לאחר מלחמת העולם הראשונה, לאחר פירוק האימפריה האוסטרו-הונגרית, וכללה את השטחים המתועשים ביותר של הממלכה. לאחר חתימת הסכם מינכן, בספטמבר 1938, עוד לפני מלחמת העולם השנייה, באה הרפובליקה הצ'כוסלובקית אל קצה: סלובקיה זכתה בעצמאות והייתה למדינת חסות של הגרמנים. הצבא הנאצי פלש לצ'כיה וסיפח את בוהמיה ומורביה. מחוז קרפטורוס סופח להונגריה.

באוז'גורוד שבקרפטורוס חיו באותה תקופה כ-10,000 יהודים, מרביתם אורתודוקסים. בעיר פעלו בית ספר יסודי ובית ספר תיכון בעברית, תלמוד תורה וישיבה. תחת שליטת הונגריה סבלו יהודי העיר מן החוקים האנטי-יהודיים שנחקקו בהונגריה, בדומה ל"חוקי נירנברג", אשר הגבילו את פעילותם הכלכלית. מקיץ 1940 נלקחו גברים רבים ל"שירות העבודה" של הצבא ההונגרי, במסגרתו נשלחו לחזית המזרחית. רבים מהם נספו.

ב-1944 הופרה הברית בין גרמניה להונגריה, ובחודש מרס כבשו הגרמנים את הונגריה. שלושה ימים לאחר כיבושה של הונגריה, ב-19 במרס 1944, נכנסו הגרמנים לאוז'גורוד ומיד כוננו יודנראט. מצבם של היהודים החריף באחת: הם נצטוו להעביר סכומי כסף אדירים לשלטונות, רכושם הוחרם, והוטלה חובת ענידת טלאי צהוב. יהודים נתפסו באקראי ונחטפו לעבודות כפייה, ועל האחרים הוטל עוצר. ביומו האחרון של חג הפסח תש"ד נלקחו 18,000 יהודים מסביבות אוז'גורוד ורוכזו במפעלי לבנים ועצים בתנאים בלתי אנושיים, בתיהם נבזזו וכ-7,000 איש גורשו.

בחודשים מאי-יוני 1944 גורשו יהודי אוז'גורוד וסביבתה למחנה ההשמדה אושוויץ בשבעה משלוחים. רק כ-2,000 מהם שרדו עד תום המלחמה.

בתקופת מלחמת העולם השנייה הושמדה כל משפחתו של יצחק על ידי הנאצים. הוא עצמו נשלח למחנה ריכוז גרמני, שם שרד בתנאים הקשים ושוחרר בשנת 1945.

מאחר וידע כי איש מבני משפחתו לא נותר בחיים החליט להכשיר עצמו לעלייה לארץ. הוא יצא בנתיב "הבריחה", ועבר הכשרה חקלאית לקראת עלייתו.

ביום 19 באוקטובר 1946 עלה יצחק על אוניית המעפילים "לטרון", שאורגנה על ידי המוסד לעלייה ב' של ה"הגנה". האונייה נקנתה בשוודיה בשנת 1946 ומשם הפליגה לנמל מרסיי. 1,252 המעפילים - ניצולי שואה ממדינות מזרח ומערב אירופה וחברי תנועות נוער - הועלו על סיפונה בנמל לה-סיוטה בריביירה הצרפתית. מרגע צאתה לדרך עקבו הבריטים אחר האונייה, ובלב ים השתלטו עליה תוך הפעלת כוח. "לטרון" נגררה לנמל חיפה, ובראשית נובמבר 1946 הורדו ממנה המעפילים בכוח והועלו על אוניות גירוש, שלקחו אותם למחנות המעצר בקפריסין.

יצחק שהה במחנה הגירוש תשעה חודשים תמימים. באוגוסט 1947 שוחרר, ובהגיעו לארץ קבע את מקומו בחדרה ועבד בחקלאות.

עם פרוץ מלחמת העצמאות התגייס יצחק, ונשלח לאימונים במושבה בת שלמה. בגמר האימונים צורף לגדוד 31 של חטיבת "אלכסנדרוני", חטיבה מספר 3 של ה"הגנה", שחנתה בסביבות חדרה. מאז השתתף בקרבות החטיבה להגנת יישובי השרון והדרכים אליהם.

במאי 1948 השתתף יצחק בקרב על כפר קרע במסגרת מבצע "יובל".

את מבצע "יובל" יזמה מפקדת ה"הגנה" בראשית מאי 1948. מטרתו הייתה למשוך כוחות אויב לאזור ואדי ערה, משום שאלו החלו לאיים שוב על אזור משמר העמק, פחות מחודש לאחר הקרבות הקשים שם באפריל 1948.

בליל 7/8 במאי יצאו כוחות "אלכסנדרוני" לעבר כפר קרע, עם שחר הסתערו עליו והצליחו לכבוש חלק ממנו. אך תגבורת ערבית גדולה שהוזעקה לאזור פתחה במתקפה עזה, וחלק מלוחמי היחידה נאלצו לסגת מהכפר. במהלך הקרב ב-8 במאי נפצע יצחק באורח קשה. הוא הועבר לבית החולים בילינסון, אך שם נפטר למחרת, ל' בניסן תש"ח (9.5.1948).

למרות האבדות שספגה החטיבה הושגה מטרת המבצע, וכוחות ערביים גדולים פינו את אזור משמר העמק.

יצחק היה בן עשרים ואחת בנפלו. הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בחדרה.

החלל הינו "נצר אחרון".
חללי "נצר אחרון" הם ניצולי שואה שנותרו שריד אחרון ממשפחתם הגרעינית (הורים, אחים, אחיות, בנים ובנות), שחוו על בשרם את אֵימַת השואה בגטאות ו/או במחנות הריכוז וההשמדה ו/או במנוסה ובמסתור בשטחים שנכבשו ע"י הנאצים ו/או בלחימה לצד אנשי המחתרות או הפרטיזנים בשטחי הכיבוש הנאצי שעלו לארץ, בשנות מלחמת העולם השנייה או אחריה, לבשו מדים ונפלו במערכות ישראל.

מקום מנוחתו

יצחק רוסנוואסר
בן 21.0 בנופלו
מקום מנוחתו בית העלמין הצבאי חדרה
חלקה: 1
שורה: 4
קבר: 7