באחד מימי סוף חודש פברואר 1948, נורה ונהרג יהודי מן המארב בלכתו לעבודה בפרדסי מגדיאל (הוד השרון של היום). משנתקבלה הידיעה על כך במטה גדוד 32 של החטיבה, יצאה כתת כוננות מפלוגה ב' למקום האירוע, לאתר את האויב ולהיכנס עמו לקרב.

אנשי היחידה הבחינו בתנועות של ערבים מזוינים שהיו בדרכם ממקום האירוע לביר – עדס. בקרב קצר נפגעו מספר אנשי אויב והשאר נסו לכיוון ביר – עדס.

מיד קמה בהלה בכפר, שלא היה מרוחק אלא כ- 800 מטרים ממזרח למגדיאל. המקומיים הזעיקו תגבורת של צבא ההצלה מקלקיליה וביחד פתחו באש כבדה על מגדיאל.

אש האויב שהומטרה מעמדות קיצוניות וגבוהות בכפר, כיסתה את כל דרכי הגישה לעמדות שלא היו אליהן תעלות קשר. בלית ברירה תפסו הלוחמים מסתור ועמדות בבורות ההשקיה, סביב העצים שבפרדסים.

במטה הגדוד תוכננה פעולת פשיטה על ביר-עדס, הואיל ובשל הימצאות הבריטים בארץ, לא ניתן היה בשלב זה לכבוש את הכפר ולהחזיק בו.

הכח כלל את פלוגה ב' בתוספת מחלקה מגדוד 33 ונשק מסייע, שהופעל על ידי חניכי הקורס לנשק זה, שהתקיים בסביבה ומחלקת חבלנים. בשעה 23.30 בלילה ה- 4 במארס 1948, יצא הכוח לפשיטה.

הדרך הייתה בוצית וקשה לתנועה, גשמי זעף בלתי פוסקים ירדו כל אותו שבוע ובליל הפעולה החל שוב לרדת גשם חזק שלא חדל כל אותו הלילה. המסע אל הכפר היה מפרך.

ההסתערות על הכפר החלה ב- 03.30 לפנות בוקר. אחרי קרב סוער שנמשך למעלה משעה, בו פוצצו עמדות אויב רבות ובחיפוי המקלעים הבינוניים והמרגמות, נסוג הכוח בדרכו חזרה. בשעה 05.00 לערך חזר הכוח למגדיאל.

עם עלות השחר נראתה פלוגת אויב שלמה במהלך התקדמות להסתערות מג'לג'וליה לביר-עדס. נפתחה עליו אש מקלעים ומרגמות, שאילצה את האויב לסגת בחופזה .

למחרת עזבו כוחות האויב את הכפר ועימם נטשוהו גם תושביו.

בקרבות מאוחרים בגזרה נפלו חמישה לוחמים.